מחקר בתחום האוסטאופורוזיס -

 

השפעה של אימון ברטט אנכי, במשך 6 חודשים על דחיסות האגן, כוח שריר ויציבה בנשים לאחר גיל הבלות הסובלות מסכרת סוג 2 -

​

על פי התיאוריה המכנית, העומסים המכניים על העצמות עוזרים לקבוע את עמידות העצם כאשר העומסים הגבוהים ביותר מתקבלים מכוח השרירים.​
הוכח כי מאמץ מכני בתדירות גבוהה גורם לסטימולציה של חוזק העצמות.​
מטרת מחקר זה, שהוא מחקר רנדומלי עם קבוצת ביקורת, הייתה להעריך את השלכות האימון ברטט בעומסים של תדירות גבוהה על המצב​
ההורמונלי והמוסקוסקלטלי (שריר עצם) של נשים הסובלות מסכרת סוג 2, שלהן יש מצב של מיקרואלבומינוריה (אלבומין נמוך בדם).

 

25 נשים בגילאי 42 עד 74 נבחרו בצורה רנדומלית לקבוצה שהתנסתה באימון ברטט, 3 פעמים בשבוע במשך 24 שבועות.​
קבוצה זו ביצעה תרגילים סטטיים ודינמיים בדגש על פשיטת ברך על פלטפורמת הרטט (תדירות 30-40 הרץ, עומס של 2.28-5.09 כוח ג'י)​
דבר שהביא לעומס מכני על העצם ועורר התכווצות שרירים רפלקסיבית. צפיפות עצמות האגן נמדדה במצב בסיסי ולאחר 6 חודשי פעילות.​
רמות הורמון הפאראתירואיד (PTH), אוסטיאוקלצין, קלציום (סידן), אלבומינים, גלוקוז, אינסולין, אריתרופוייטין, הורמון הגדילה (GH) וקורטיזול​
בפלסמה וכן אלבומין בשתן נמדדו אחת לחודשיים. לא נמצאו כל תופעות לוואי המשוייכות לאימון ברטט.

האימון ברטט שיפר את כוח השריר הן האיזומטרי (סטטי) והן הדינמי (+13.75% ו- +16.8% בהתאמה).​
כמו כן האימון העלה בצורה סיגניפיקנטית את רמת דחיסות מסת העצם (BMD) באגן (+0.83%).​
לא נמצא שינוי ברמת מרקרים של חילוף עצם בסרום הדם ולא נמצא שינוי ברמת האלבומין בשתן. (BMD) באגן (+0.83%).​
הבקרה על פרופיל הגלוקוז הייתה טובה יותר ו-18 נבדקות הראו ירידה במשקל (0.8-4.5 ק"ג) כאשר הם הקפידו על דיאטה קבועה.​
לחץ הדם היה נורמלי לפני ולאחר האימון ברטט (כל הנחקרות נטלו תרופות).​
רמות הורמון הגדילה (GH) גדלו ב- 460%.​
רמות הקורטיזול ירדו ב- 32%, רמות אריתרופוייטין עלו ב- 6.4% ורמות האינסולין עלו ב- 8.6%. 460%.

 

אימון ברטט , ישים ואפקטיבי עבור מודיפיקציה של פקטורי סיכון מוכרים הקשורים לאוסטאופורוזיס(דלול העצם)​
בנשים עם מיקרואלבומינוריה.